בתחילת המאה העשרים יצרה אתיופיה קשרים עם בריטניה שעזרו לה לגרש את האיטלקים משטחה ואף להחזיר לכס המלכות את הקיסר היילי סלאסי (Haile Selssie )

החל משנות השישים פינתה ההשפעה הבריטית את מקומה לזו של האמריקאים וגם זו פינתה את מקומה להשפעתה של ברית המועצות, למרות מספר מועט של הפיכות צבאיות בעיותיה של אתיופיה לא מעטות במספר: בצורות, רעב, מלחמות ושחיתויות פוליטיות הביאו את תושביה לסף רעב בשנות השבעים והשמונים.

בשנת 1974 הביאו בעיות אלו להפלת שלטונו של הקיסר היילי סלאסי ולעלייתה של חונטה מרקסיסטית שבראשה עמד אדם בשם מנגיסטו היילי מריים שהפעיל זרוע ברזל ותחת שלטונו נרצחו אלפי תושבים אשר לא חלקו את דעותיו ואמונותיו, נכסים רבים הולאמו והוצאות הביטחון של אתיופיה הרקיעו שחקים.

השחרור משלטון החונטה בשנת 1991 הביא להתייצבות המערכת הפוליטית והכלכלית עד לרמה שבה נחשבת אתיופיה כאחת ממדינות אפריקה היציבות ביותר מבחינה מדינית.

בשנת 1993 קיבלה אריתריאה את עצמאותה אולם סכסוכים על גבולות לא ברורים התדרדרו מהר מאוד למלחמה כוללת עם אתיופיה בה נהרגו עשרות אלפי בני אדם עד שהושגה הפסקת אש בין הצדדים, אולם הפסקת לחימה זו לא פתרה את בעיית הגבולות ולדברי האו"ם עדיין מאיימת על היציבות באזור.

אתיופיה נחשבת לאחת המדינות העניות ביותר ביבשת אפריקה ואחוז האנאלפביתים בה עומד על כמעט שבעים וחמש אחוז(!!!!) מכלל האוכלוסייה, כלכלתה מתבססת בעיקר על חקלאות התלויה בחסדי הגשמים וענף היצוא העיקרי שלה הוא פולי קפה המשווקים לשאר העולם.

רבים מתושבי אתיופיה נזקקים לסיוע של מזון ממדינות העולם ובשנת 2004 החלה הממשלה במהלך להעברת יותר משני מיליון מאזרחיה מאזור הרמה המזרחית בניסיון לפתור את בעיית הרעב הגורמת כאבי ראש מדיניים מזה שנים רבות.

בסביבות סוף 2006 ביצעה אתיופיה הובלות של בין 5000 ל-10000 חיילים לסומליה על מנת לתמוך בממשלת המעבר הזמנית שם ולהרגיע את הרוחות לאחר שישה חודשים של שלטון איסלמי בדרום סומליה, אולם למרות מיטב הניסיונות, והתחלה מבטיחה, לא הצליחו האתיופים למגר את כוחם של האיסלמיסטים שהחלו לזכות בהדרגה בשטחים אותם הפסידו בתחילה כך שנוכחותה של אתיופיה בסומליה נסתיימה רשמית בתחילת 2009 כשזו החזירה את כוחותיה תחת הסכם בין ממשלת סומליה והאיסלמיסטים המתונים.

הקשר בין יהודי אתיופיה לישראל החל במהותו בשנת 1975 עם הכרת הרבנות ביהדותם דל יהודי אתיופיה, ההחלטה להעלתם ארצה התקבלה בשנת 1977 על ידי ממשלת ישראל דאז

ועד שנת 1984 עלו כ – 8000 מבני העדה לארץ.

"מבצע משה" היה השם שניתן למבצע מורכב וסודי להעלאת בני העדה האתיופית ארצה בשנת 1985, באתיופיה עצמה היו חוקים חמורים לגבי מעבר תושבי הארץ עצמה ממחוז למחוז ואף איסור גורף על מעבר לארץ אחרת כך שסודיות הייתה הכרחית.

דרכם של העולים הייתה קשה במיוחד, ממשלת ישראל לא יכלה הייתה להטיסם ארצה מאתיופיה עצמה ולכן הם נאלצו לצעוד, רובם ברגל, אל הגבול עם סודן במסע שנמשך עד חודש ימים בו הם נאלצו להתמודד עם חום המדבר, שודדי דרכים וסכנת גילויים על ידי כוחות הממשל האתיופי כדי להגיע אל הגבול.

מסע מפרך זה נתן את אותותיו בבני העדה וגבה מהם קורבנות רבים, גם לאלו מהם שצלחו את הגבול לא הסתיימה מסכת הייסורים והם נאלצו להמתין תקופה ארוכה במחנות מעבר בהם שררו תנאים לא תנאים שגבו קורבנות נוספים עד לעלייתם ארצה.

כ-1500 מבין 8000 העולים היו ילדים ובני נוער אשר הגיעו ללא הוריהם או שהוריהם מתו במהלך המסע ארצה וחלקם נזקק לטיפול פסיכולוגי, טיפול בחרדות וייעוץ עקב דיכאון.

"מבצע משה" הופסק לבסוף עקב הדלפה לעיתונות ופרסומו וכן בגלל חששו של נשיא אתיופיה מתגובת העולם הערבי.

ב- 24 למאי 1991 החל "מבצע שלמה" להעלאת 14400 עולים מאתיופיה תוך שימוש   

בכ-30 מטוסי חיל האוויר הישראלי ואל על, עולים אלו היו קרובי המשפחה הנותרים של העולים שהגיעו לארץ במבצע משה ושממשלת ישראל התחייבה להעלותם.